כובעי ליצנים
מאחר ולשמחה אין גבול, "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים
ישבו זקני בית אחשורוש ומצאו שיש (אסתר ט, כ"ח) "וזכרם לא יסוף מזרעם להשאיר לדורות הבאים אין-סוף כובעי ליצנים.
אך מה עושים? מנין ימצא הנייר לכך? כיצד יאוכסנו?
הציע החכם שבחבורה מתימטא שמו כי "כל הכובעים החרוטים ישרים יהיו", ויהיו דומים אחד למשנהו.
גובהו של כל כובע יהיה מחצית מגובהו של חברו וכן יהיה לגבי מחוג בסיסו."
"אמת" - הוסיף סטריאומטא, האחראי לענייני המרחב בממלכה - "אם בנוסף נדרוש שמחוג הבסיס של הכובע הגדול אורכו יהיה 25 ס"מ ואורך הקו היוצר שלו מטר אחד, הרי שמלאכת הגזירה תהיה קלה וחסכונית".
"נאה דרשתם" - העיר אדמתא. - "הצעת מתימטא תואמת את ידיעתנו ביחס להצטמצמות היקף גולגולתו של האדם - בכל דור יחבוש מנהיג הדור את הכובע שיתאים לו."

הצע דרך חסכונית ככל שתוכל כיצד לגזור את החרוטים - כובעים, אם בשושן גיליונות הנייר היו עשויים צורת ריבוע בלבד.
במידה ותוכל חשב את מידת הנייר המדויקת לה יזדקק בית המלוכה לצורך ייצור הכובעים.